
החלוצים
את החלוצים תאר יוסף טרומפלדור כצבא משרתים אלמונים של ציון, הפועלים – ללא אינטרסים אישיים – למען בנין הארץ. החלוץ גילם צרוף יחיד במינו של דבקות באידיאולוגיה מצד אחד ושל היצמדות למעשים ולתכניות פרגמטיות מצד שני. דמותו של החלוץ היא זו של המקריב את נוחיותו למען משימה החיונית לציבור, ובעיקר – לציבור שעדיין לא הגיע ארצה ואשר יעלה מתוך הקבוצות החלוציות המכשירות עצמן בגולה. בדמותו של החלוץ הודגשה עבודת הכפיים ואי ניצול הזולת, כדרך העליונה לחידוש חברה יהודית בריאה בארץ ישראל.
רוב החלוצים הגיעו ארצה ממזרח אירופה כשהם רווקים, בעלי השכלה ובשנות העשרים הראשונות לחייהם. הם באו מתוך נכונות להכשיר את הדרך לאחרים ולעצב מסגרות חדשות שיבטיחו אורח חיים צודק ובריא יותר. החלוצים הראשונים הגיעו בעלייה הראשונה (1882-1903), והעליות האחרות המזוהות עם החלוצים הן השניה (1904-1914) והשלישית (1919-1923).
אנשי העלייה הראשונה פנו לעבודה חקלאית והקימו את המושבות הראשונות (פתח-תקווה, ראשון לציון, ראש פינה, חדרה וזיכרון-יעקב). הם לא יכלו לעמוד בעצמם בעומס שהוטל עליהם, והיה זה הברון רוטשילד ("הנדיב הידוע") שהציל את מפעלה של עליה זו באמצעות כספו ופקידיו. העלייה השניה פנתה אף היא לחקלאות ורבים ממנהיגיה – כמו א.ד. גורדון – הושפעו מן התנועה הרוסית העממית "נרודניה ווליה" וראו בעבודה החקלאית הפשוטה אידיאל נעלה המסמל את אחדות האדם והטבע.
חלוצי העלייה השניה יצרו את הקיבוץ ואת מושב העובדים מתוך אידיאולוגיה שיתופית ועל רקע התנאים המיוחדים של מציאות חייהם. הם נסתייעו בכך בהסתדרות הציונית העולמית, אשר הכירה בחשיבות פעולתם אם כי לא קיבלה את האידיאולוגיה שהנחתה אותם.
חלוצי העלייה השלישית הגיעו ארצה לאחר הכיבוש הבריטי וחלקם – גברים ונשים – עבדו בסלילת כבישים ובעבודות ציבוריות שנמסרו להם על ידי השלטונות הבריטיים. רוב רובם עסקו בכך לראשונה בחייהם, הם התגבשו בקבוצות קבלניות קטנות, והנהיגו בתוכם מידה זו או אחרת של שוויוניות. גדוד העבודה על שם טרומפלדור, שהוקם ב- 1925, עסק גם הוא בסלילת כבישים, חלוציו גרו באהלים לצד הכביש שסללו, ונעו עם אוהליהם ככל שנמשכה הסלילה. העבודה הקשה, שנמשכה כל שעות היום, לא מנעה מהם את ריקודי ה"הורה" המשולהבים בלילות. כשהם רחוקים ממשפחותיהם, חיים באקלים שלא הורגלו בו ובתנאי חיים קשים, לא החזיקו רבים מן החלוצים מעמד אלא חדשים אחדים. רובם טוו חלומות שהיו רחוקים מאוד מן המציאות האפורה, מן התחרות בעבודה הערבית ומן הויכוחים האידיאולוגיים הלוהטים. חלק מן החלוצים חזרו למזרח אירופה ורבים אחרים המשיכו לנדוד למערב אירופה או לארה"ב. הנותרים היוו מיעוט שבמיעוט, והם אשר עיצבו את מסגרת חייו החברתית, הכלכלית והפוליטית של היישוב.
כתב יוסי ביילין.
הבול הוא אחד מתוך סדרה של 5 בולים לזכר החלוצים שהונפקו ב-1976. עיצוב: צ. נרקיס.