מרסל ינקו (1895-1984), יליד רומניה, היה אמן, אדריכל, תאורטיקן, מורה, איש רוח ויוזמה, שכבר בנערותו בלט בכשרונותיו המגוונים.

ב- 1916, כשהיה סטודנט בציריך, הצטרף לחבורה קטנה של אמנים גולים ויסד עמם את תנועת דאדא – אחת התנועות המהפכניות הנועזות ביותר בתולדות האמנות המודרנית, ששמה לה למטרה לקרוא תיגר על זוועות המלחמה, ולקעקע את מה שהיא ראתה כיסודות הכזב של החברה הממוסדת. ינקו השתתף בערבי הקברט של התנועה ובתערוכותיה, פרסם מעבודותיו בכתבי העת שלה, והרעיונות הדאדאיסטיים היו נר לרגליו כל ימי חייו. בתום לימודיו שהה ינקו בפריז, וב- 1922 חזר לרומניה והתיישב בבוקרשט. עשרים שנותיו שם היו פרק פורה ביותר בחייו היצירתיים, אך עם עליית הנאצים לשלטון ולאחר הפוגרום בבוקרשט, עלה עם משפחתו לארץ ישראל.

כאן נפתח פרק חדש בחייו. ינקו בן ה- 46 הגיע לארץ ישראל שבין השואה והתקומה. בעשור הראשון לעלייתו התגייס כאמן למאבק לשחרור וצייר את הלוחמים, את נופי הארץ החדשה ואת תושביה החדשים והוותיקים על רקע אירועי התקופה. בסוף שנות ה- 40 נמנה עם קבוצת מייסדי "אפקים חדשים" והציג עם חבריה עד אמצע שנות ה- 50.

ב- 1953 הגיע ינקו לכפר ערבי נטוש בשיפולי הכרמל שנועד להריסה. הוא הצליח לשכנע את השלטונות לשמר את המקום ולהפכו לכפר אמנים – עין הוד. ינקו הביא את גרעין המתיישבים הראשון לכפר ואף קבע בו את ביתו. הוא המשיך ליצור והשתתף בתערוכות רבות בארץ ובעולם. ב- 1967 קיבל את פרס ישראל על מפעל חיים.

מוזיאון ינקו דאדא –
באופן טבעי בחרו ידידיו ומוקיריו להקים את הבית הנושא את שמו של ינקו בעין הוד. המוזיאון נחנך בקיץ 1983 והוא חוגג בימים אלו עשור לקיומו. בארבע קומותיו נערכת פעילות ענפה: תצוגת קבע הסוקרת 70 שנות יצירה של האמן מרסל ינקו; תערוכות מתחלפות בנושאים הקשורים באמנות בת זממנו, בדאדא ובינקו ; גלריה לאמנים צעירים באכסדרת המוזיאון ועוד. תכנית אורקולית "סליחה מה זה דאדא? " מוקרנת בקביעות בתצוגה המרכזית. המוזיאון מציג גם פעילות לתלמידים ונוער, סדנאות בהשתתפות אמני עין הוד, הרצאות, ימי עיון, קונצרטים ומופעים. צוות המוזיאון, הכולל אנשי מקצוע, מדריכים ודיילות, עומד לרשות המבקרים בהכוונה ובמידע.


הבול מציג את הציור "אוניית המעפילים" – תמונת שמן גדולה, 102X120 ס"מ, שצייר ינקו על בד ב- 1945, זמן קצר לאחר שעלה ארצה מרומניה. מעורבותו הרגשית העמוקה של האמן ניכרת בתמונה זו. המעפילים ניצולי השואה, מכונסים בתחתית היצירה בצבעוניות קודרת, אך מתוכם מזדקרים מפרשיה של האנייה בצבעוניות אופטימית. בקומפוזיציה של יצירה זו משולבים הסגנון הפיגורטיבי והסגנון המופשט של ינקו.

כתבה רעיה זומר, מנהלת המוזיאון ינקו דאדא, לרגל הנפקת הבול.

הבול הונפק ב-1993 כאשר הוא משובץ במרכזה של גיליונית זיכרון לרגל תערוכת הבולים הדו-לאומית ישראל-רומניה "תלאפילה 93".