הג'ואיש כרוניקל הוא העיתון היהודי הוותיק ביותר ולו השפעה רבה בעולם הדובר אנגלית. העיתון הוצא לאור לראשונה ב- 12 בנובמבר 1841 בעריכתם של מוזס אנג'ל ודיוויד מלדולה. במאמר הראשי בגיליון הראשון הוגדרה מטרת העיתון כהפצת "הדרכה דתית ומוסרית, ידיעות מקומיות, עובדות היסטוריות, כל מידע הנוגע בנושאים יהודים, מאמרים מקוריים, וחומר עיוני".

את הג'ואיש כרוניקל יסד אייזק ולנטין, מדפיס ומוכר ספרים בלונדון. הוא הוצא לאור בתור שבועון עד למאי 1842 ואז הופסקה הדפסתו. באוקטובר 1844 התחיל להופיע אחת לשבועיים; כעבור שלוש שנים הופיע שוב בתור שבועון וכך נשאר עד היום. העיתון הגדיר את עצמו כך: "ג'ורנל אשר מעלה על הנייר כל עניין הקשור לעם היהודי, תורתו, מנהגיו, ספרותו, יחס הממשלה אליו במקומות תפוצתו, ובייחוד בבריטניה הגדולה; הואיל והגו'יאש כרוניקל מוקדש למטרות נעלות: דת והעשרת השכלתו של הפועל, פתוחים טוריו לכל המבקש להביע את דעותיו, בנושאים חשובים אלה, תהיה דתו אשר תהיה, וזאת בעיתון שאינו שופרה של מפלגה או של כת, אלא חותר לאמת ולצדק".

זו הייתה גישתו של הג'ואיש כרוניקל מראשיתו, ועל פיה תיעד בנאמנות את תמורות החיים היהודיים בכל קצווי העולם. במאי 1881, כשהגיעו לבריטניה דיווחים על הפוגרומים הראשונים ברוסיה לבריטניה, החל הג'ואיש כרוניקל לפרסם מוסף חודשי "רוסיה החשוכה – יומן רדיפה", והוא עורר רבים בכל רחבי העולם למעשים שברוסיה הצארית. הפוגרומים הביאו לידי הגירה המונית אל קהילת היהודים באנגליה, טוריו של הג'ואיש כרוניקל שיקפו במהרה את שינויה של הקהילה: מוויקטוריאניזם מיושב לחברת מהגרים סואנת – חברה מיוחדת באופייה, בשפתה ובדרך חייה. במשך עשרים שנה הגיעו אל חופי בריטניה כמאה אלף מהגרים. קהילות גדולות נוצרו, עשרות בתי-כנסת נוסדו ברובע המזרחי של לונדון, הוקמו שפע של ארגוני צדקה ומוסדות חברתיים – תוך פחות מדור אחד, השתנתה יהדות אנגליה מקצה לקצה. צאצאיהם של המהגרים מן התקופה ההיא, סביר להניח, הם היום רוב קוראיו של הג'ואיש כרוניקל.

המוספים שסקרו את "רוסיה החשוכה" סללו את הדרך למוספים אחרים שנועדו להבליט את היחס ליהודים במקומות אחרים בעולם, כמו בפרשת דרייפוס בצרפת ב- 1898. שנתיים לפני כן, פרסם הגואיש כרוניקל את ה"פתרון לבעיה היהודית". מאת בנימין זאב הרצל – ארבעה שבועות לפני הופעתו של "דר יודנשטאט" בוינה. מאמרו של הרצל בג'ואיש כרוניקל היה ניתוח שיטתי ראשון – בכל שפה שהיא – של האידיאלים שבציונות הפוליטית.

ב- 1917 דחתה הממשלה הבריטית את פרסומה של הצהרת בלפור במספר ימים, כדי לאפשר לג'ואיש כרוניקל, שהוא כאמור שבועון, לפרסם את הידיעה באותה עת שיפורסם הדבר בעיתונות היומית. בכל שבוע ושבוע הקדיש העיתון מספר עמודים לחדשות מארץ הקודש, ובכל שלב מכריע, הן לפני הקמתה של המדינה היהודית והן אחריה פרסם מאמרים ופרשנויות בענייני ציונות וישראל.

העיתון היה בין הראשונים שבישרו לעולם על מעשי התועבה של הנאצים במלחמת העולם השנייה. ב- 1941, שנת המאה לקיומו, פרסם הודעה מרגשת מאת ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל : "ביום הניצחון, לא יישכח סבל היהודי וחלקו במאבק. פעם נוספת, הוא יראה את ניצחון עקרונות הצדק שאבותיו זכו לבשר לעולם. פעם נוספת יוכח שאף אם טחנות ה' טוחנות איטית, הן טוחנות עד דק".

היום, בעזרת קרן הג'ואיש כרוניקל ומוסד קסלר, מחזיק הג'ואיש כרוניקל במעמדו הרם, והוא מאריך ימים יותר מכל ג'ורנל יהודי אחר במעמד דומה. לג'ואיש כרוניקל כתבים בארבעים קהילות ברחבי בריטניה ובלמעלה משלושים ארצות: העיתון מתגאה בהשתתפותם של טובי הסופרים, הפילוסופים, המדינאים, והתיאולוגים היהודיים בעולם, במדור הספרות שלו ובמאמריו הכלליים; באמצעותם ובאמצעות מגוון רחב של מדורים בענייני אמנות, נשים, תיירות, ויהדות העיתון מצליח להשביע את רצון קוראיו. יש בעיתון עמודים הכוללים את מכתבי הקוראים ואת דעותיהם. עמודים אלה משמשים נקודת מוצא לדיונים על ענייני דיומא חשובים: החל מהסכסוך הערבי-ישראלי, התעוררות האנטישמיות, ומן השינויים בכל רחבי העולם, וכלה בהתבוללות, בנישואיי תערובת ובחיפוש אחר השורשים היהודיים.

בשנות התשעים ממשיך הג'ואיש כרוניקל לצעוד בבטחה קדימה, בעיצוב ובעריכה חדשים. העיתון מוכן להתמודד עם אתגריו של עולם משתנה, אך חתירתו לאמת ולצדק, שהייתה נר לרגליו מאז הופעתו הראשונה – הופעתו של שבועון בן ארבעים עמודים – נשארה תקפה.

כתב לרגל הנפקת הבול: מאיר פרסוף.

הבול הונפק ב-1991, עיצוב: אסף ברג. בבול צוירו, סמוכים זה לזה, מגן דוד וחלק מדגל בריטניה. ברקע מופיע שער גיליונו הראשון של העיתון וסמלו – איור ספר פתוח והמילים "ספר זיכרון".