בתחילת המאה ה-20 היו בכמה ערים בארץ מספר צריפים ומבנים ארעיים שהקרינו בהם סרטי ראינוע. רוב היזמויות הללו החזיקו מעמד מספר שנים בלבד. בנייתם של בתי-הקולנוע המודרניים, בתוך מבני אבן קבועים, הואצה בסוף שנות ה-20' והגיעה לשיאה במחצית שנות ה-50'. בתי-הקולנוע, מהגדולים שמוקמו במרכזי הבידור, ועד הקטנים שנבנו בשכונות, היו למרכז החיים של הקהילה.

בשנת השיא, 1966, הלכו 2.6 מיליון ישראלים למעלה מ-50 מיליון פעם לקולנוע. שנתיים לאחר מכן החלו שידורי הטלוויזיה, הישראלים נשארו בבית לצפות בפלא החדש, ובתי-הקולנוע החלו להיסגר, תחילה האולמות בפריפריה, ולאחריהם אולמות בערים הגדולות. 330 בתי-קולנוע שעמדו במבנים יחידים נהרסו ברובם, חלקם עוצבו מחדש כרבי-אולמות. מאז אמצע שנות ה-80' רוב רובם של בתי-הקולנוע ממוקמים בתוך קניונים ומרכזי בידור. האפשרות לראות סרטים באמצעי המדיה הנוספים, קלטות הווידיאו, ה-DVD והמחשבים הביתיים, הפכה את בתי-הקולנוע הישנים לזיכרון רחוק.


קולנוע עדן, תל אביב –
נחשב לבית-הקולנוע המודרני הראשון. הקמתו בשנת 1914 הייתה כרוכה במאבקים והתנגדויות של תושבי אחוזת בית. שני בעליו, משה אברבנאל ומרדכי ויזר, דרשו וקיבלו מוועד השכונה מונופול למשך 13 שנה, במהלכן שימש מקום יחידי להקרנת סרטים בגבולות תל-אביב.

בשנות מלה"ע הראשונה נסגר ראינוע עדן בפקודת השלטון התורכי בתואנה שהגנרטור שלו משמש לשליחת מסרים לצוללות בלב ים. הראינוע שב ונפתח לציבור עם כינונו של המנדט הבריטי, והיה למרכז תרבות ומקום שנערכו בו גם אסיפות. לצד האולם נבנה אולם נוסף, פתוח, שפעל מספר שנים. פקיעת המונופול ובנייתם של בתי-קולנוע חדשים בתל אביב גרעה מזוהרו של עדן. עם גלי העלייה אחרי קום המדינה החלו בעלי עדן להקרין בעיקר סרטים הודיים, תורכיים ודומיהם, לקהל האזור. קולנוע עדן נסגר בשנת 1974. הוא נותר בניין לשימור.


קולנוע מוגרבי, תל אביב –
קולנוע מוגרבי נפתח בשנת 1927. המבנה נועד להיות במקורו לאופרה. האדריכל יוסף ברלין בנה אותו מאבני סיליקט מחופות בסגנון הארט דקו ששלט אז בהיכלות הקולנוע העולמיים. "תחושה של בניית הפירמידות", העידו המפקחים על הבנייה. בשל ההשקעות הכספיות המסיביות בבנייה עברו עליו שנותיו הראשונות ללא גג, ובהמשך נבנה לו גג נפתח. 12 המדרגות שהוליכו אליו מהרחוב הוסיפו את התחושה שעולים אליו כאל בית תפילות.

רחבת קולנוע מוגרבי שימשה מקום מפגש תל-אביבי לאוהבים וללוחמים. כאן גם נאספו ורקדו תושבי העיר בהיוודע תוצאות ההצבעה על תוכנית החלוקה בנובמבר 1947. בשנות ה-60' החלה בניית רבי-הקומות בעיר ומרכזי הבידור הרחיקו צפונה. גם תחזוקתו הלקויה של קולנוע מוגרבי פגעה בו. דליקה שפרצה כתוצאה מקצר חשמלי בקיץ 1986, הביאה להריסת בית-הקולנוע. עיריית תל-אביב הורתה לשחזר את חזיתו של בנין מוגרבי במסגרת מרכז מסחרי שייבנה במקום.

קולנוע ציון, ירושלים –
בשנת 1917 העניק הבעלים ישראל גוט את השם "ציון" לצריף הראינוע, שהוקם בכיכר שבמורד רחוב יפו חמש שנים קודם לכן, על שטח שהיה במקורו של הכנסייה היוונית-אורתודוכסית. צריף העץ קרס בשנת 1920 כתוצאה מהיערמות שלג, ובמקומו נבנה אולם משופץ ובו כ-600 מושבים. נוספה במה לצורך הצגות תיאטרון ואופרה, נתלו נברשות והותקנה הסקה.

כיכר ציון היה מרכז החיים הירושלמי. היו במקום כמה וכמה בתי-קפה ובתי-עסק, אבל היה זה בית-הקולנוע שנתן לכיכר את שמה ורוחה. באוקטובר 1967 הניחו שלושה צעירים פלסטינים פצצה באולם, בעיצומה של הצגת הערב הראשונה. המטען התגלה והורחק מבעוד מועד. ההצגה השנייה התנהלה כסדרה, ולמחרת, בערב של סולידריות שנערך באולם ציון, הכריז ראש העיר טדי קולק, כי "לא יפחידונו מללכת לקולנוע". חמש שנים לאחר מכן נסגר קולנוע ציון. הבניין נהרס בשנת 1979 ותחתיו הוקם בנק.

קולנוע ארמון, חיפה –
קולנוע ארמון נפתח בשנת 1936. הוא היה הגדול באולמות חיפה והכיל כ-1800 מקומות ישיבה. גודלו ומיקומו במרכז הבילויים העירוני עשו אותו למוסד תרבותי. בהיעדר אולמות מתאימים אחרים בעיר – שימש אולם ארמון אכסניה קבועה לתזמורת הפילהרמונית הישראלית. כמו כן שימש האולם את הפקות האופרה הישראלית ומקום שבו נערכו אסיפות בחירות.

חווית הצפייה בקולנוע הייתה נוחה ונעימה. בלילות הקיץ היה גג הקולנוע נפתח מעל ראשי היושבים ביציע. בהצגות היומיות נהג אחד הסדרנים לעבור לאורך קירות הצד של האולם, מוט ענק בידו, ולסגור את החלונות, פעולה טקסית שעוררה שמחה בקרב הילדים, סימן שהנה מוחשך האולם והסרט עומד להתחיל. קולנוע ארמון זכור לחיפאים גם בשל חבורות הצעירים שנהגו להתגודד מולו. ישיבתם על הברזלים שבקצה המדרכה, חלקם באפס מעשה ותוך הטרדת צעירות שחלפו במקום, הקנתה להם את התואר "קומנדו ארמון". קולנוע ארמון סגר את שעריו בשנת 1987 ומאוחר יותר נהרס. כיום עומד במקום מגדל משרדים.

כתב: דוד שליט, חוקר קולנוע.



סדרת בולים זו היא המשך לסדרה שהונפקה בשנת 2007 וכללה את בתי-קולנוע עדן ומוגרבי בתל אביב (מוצגים עוקב עם ההסבר באנגלית). עיצוב: דוד בן הדור.

תיאור הבולים:

קולנוע ארמון – חזית בניין הקולנוע; מסך בית הקולנוע ועליו תמונה מתוך כרזת הסרט "שלמה ומלכת שבא" (1959), עם יול ברינר וג'ינה לולובריג'ידה; חבורת אנשים בחזית הקולנוע ("קומנדו ארמון"); מקרן סרטים; כרטיס כניסה לקולנוע.

קולנוע ציון – חזית בניין הקולנוע, שלט פרסום לסרט "עשרת הדברות", מסך הקולנוע ועליו כרזת הסרט "עשרת הדברות" (1956) של הבמאי-מפיק ססיל ב. דה-מיל בכיכובו של צ'רלטון הסטון, קהל נלהב צועד בחזית הקולנוע ביום החלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית – כ"ט בנובמבר 1947; מקרן סרטים, הסמל שהתנוסס על נייר המכתבים של בית הקולנוע; אי התנועה במרכזה של הכיכר.