בולי דאר עברי הם הבולים הראשונים שהנפיקה מדינת ישראל. ככאלה חשיבותם ההיסטורית והבולאית רבה ביותר, ואין פלא שבולים אלה הם כיום היקרים בבולי המדינה, כמובן בהתאם לאיכותם ונדירותם. ביום שישי ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948) הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל. תקופת השלטון הבריטי שהחלה בשנת 1917 הגיעה לסיומה. יומיים לאחר מכן, ביום ראשון ז' באייר, נמכרו בבתי הדואר הבולים הראשונים של מדינת ישראל – בולי "דאר עברי".

המהלך הראשון ובעצם הרעיון להדפיס בולים למדינה החדשה נולד במהלך חודש נובמבר ,1947 לקראת ההצבעה באו"ם על חלוקתה של ארץ ישראל לשתי מדינות - יהודית וערבית. ההנהגה היהודית פנתה אל שלושה מעצבים וביקשה מהם הצעות לבולי דואר. מתוך שלוש ההצעות שהוגשו התקבלה הצעתו של הגרפיקאי אוטה ווליש שבחר לעטר את הבולים במטבעות עתיקים מתקופת מלחמות היהודים ברומאים. מימוש הרעיון נגנז למספר חודשים ורק בחודש אפריל 1948, כאשר הבריטים החליטו על הפסקת פעילות שרותי הדואר והשמדת מלאי הבולים הקיים, הוחל בתהליך הנפקת הבולים.

הדגמים שנבחרו להופיע על גבי הבולים היו כאמור מטבעות עתיקים ועל הטעמים לרעיון הזה סיפר המעצב אוטה ווליש: "עוד תהיינה לנו הזדמנויות רבות ללכת בדרכו של העולם ולהטביע על בולינו ציורים של נוף הארץ, אישים מאורעות וסמלים. ואילו בשעה זו היה צורך לדעתי למצוא משהו מיוחד במינו למצבנו, לנסיבות ולתנאים. ניסיתי אפוא, למצוא פיתרון מעניין מבחינה בולאית. המלחמה והעצמאות – את שני הגורמים הללו, שהיו אופייניים לרוח הזמן והנסיבות של חיינו ומעשנו, מצאתי במטבעות העתיקים שלנו".

לצד האיור הגראפי והערך הכספי שם המדינה הוא ציון הכרחי על גבי הבול. אך מכיוון שתכנון הבולים נעשה לפני ההכרזה על הקמת המדינה בטרם נקבע שמה, לא ברור היה איזה שם להדפיס על הבול. שתי הצעות היו על הפרק "יהודה" ו"ארץ ישראל" והדפסות ניסיון של הצעות אלה הוגשו לועדת ההדפסה. לבסוף בהמלצתו של דוד רמז, לימים שר התחבורה והדואר הראשון בממשלת ישראל, הוחלט על הכיתוב "דאר עברי".

החלטה נוספת שהתקבלה בהשראתו של דוד רמז, והיוותה תקדים לכל הבולים שהונפקו מאז, הייתה הוספת שבלים לשורה התחתונה של גיליון הבולים. הסיבה לכך הייתה הרצון לתרגם את הכתב העתיק המופיע באיורי המטבעות לעברית, ולתת הסבר ומשמעות למוטיבים ולסמלים שנבחרו.

השלב שלאחר אישור התרשימים היה הכנת לוחות ההדפסה ולאחר מכן הגיע תור הדפסת הבולים. התכנית המקורית הייתה לבצע את ההדפסה בדפוס "לוין אפשיין" בבת-ים, אך מכיוןן שבאותם ימי מלחמה בת ים הייתה נתונה תחת אש הכנופיות הערביות, נמסרה מלאכת ההדפסה לדפוס "הארץ" בתל-אביב. כל הפעולות שקדמו להנפקת הבולים נעשו בחשאיות רבה ולכן היה הכרחי שגם הדפסת הבולים תשמר בסוד, לפיכך הוחלט לבצע את העבודה מחוץ לבית הדפוס ההומה עובדים ובחסות החשכה הועברה מכונת הדפוס לבנין נטוש במושבה הגרמנית שרונה – הקריה של היום – ושם במשך 12 ימים התבצעה העבודה והודפסו כמה מיליוני בולים. ביום א' 16 במאי נמכרו בולי "דאר עברי" במרבית בתי הדואר.

בולי דואר עברי היו בשימוש זמן רב אחרי הקמת המדינה ומכירתם הופסקה ב-30 באפריל 1950. לקראת ראש השנה תש"ט הנפיק דואר ישראל את סדרת הבולים השנייה שלו ( מגילה עפה) ועל בולים אלה הופיעה לראשונה שם המדינה – ישראל. בולי המטבעות הופיעו שוב לאחר שנה ושנתיים כבולים מן המניין עם השם ישראל.

את הפן המקצועי במוטיבים שנבחרו לבולים ליווה הארכיאולוג פרופסור ליפא סוקניק. מקורם של המטבעות העתיקים המופיעים על גבי תשעת הבולים הוא באירועים הסטורים שעצבו את האתוס הלאומי של עם ישראל. האירוע הראשון הוא המרד הגדול ברומאים בין השנים 66 - 73 לספירה שהסתיים בתבוסת הישוב היהודי ובחורבן המרכז הרוחני – בית המקדש. המרד השני הוא מרד בר כוכבא בין השנים 132-135 לספירה שהסתיים אף הוא בכישלון צורב.

על הבולים בערכים 3, 5, 10, 20, 250, 500 מילים (המיל - אלפית הלירה הא"י מתקופת המנדט ששימשה את ישראל עד שנת 1952 והמעבר ללירה הישראלית והפרוטה) ציורי מטבעות שהונפקו בזמן המרד הראשון. טביעת מטבעות הייתה חלק מהמאבק הלאומי, בבחינת הצהרה פוליטית וכמיהה לניצחון ועצמאות. על כך יכולות להעיד הכתובות חרות ציון, גאלת ישראל, ירושלים הקדושה וזאת בנוסף לציון השנה במניין שנות המרד. הכתובות על המטבעות הן בכתב העברי הקדום (מתקופת בית ראשון) ולא בכתב המרובע שהיה מקובל באותה עת ויש לשער שבחירה זאת נעשתה ממניעים פוליטים. גם העיטורים הסמליים לקוחים ממוטיבים מרכזיים בחיי העם היהודי ומטקסי הפולחן בבית המקדש: גביע העומר, כלי נסך,רימון, גפן, תמר וארבעת המינים של סוכות.

על הבולים 15 ו-50 מצוירים מטבעות מתקופת המרד השני - מטבעות בר כוכבא. הטבעת מטבעות אלה הייתה שונה מיתר מטבעות היהודים בהיותם טבועים על גבי מטבעות רומאיים. לנטילת המטבעות הטבועים בראשי הקיסרים הרומים השנואים, אליליהם ומקדשיהם והשחתת צורתם על ידי הטבעתם מחדש בסמלי המרד וסיסמאותיו הייתה משמעות סמלית של מיגור השלטון הרומי וההשפעה האלילית שהתלוותה אליו. מרד בר כוכבא נמשך שלוש וחצי שנים והמטבעות שעל גבי הבולים מתוארכים לשנה א'. הכתובת על המטבעות היא שנת אחת לגאלת ישראל ובצידם השני של מטבעות אלה (לא מופיעה על גבי הבול) הכתובת "שמעון נשיא ישראל". גם כאן כמו במרד הראשון הסמלים המופיעים על גבי המטבעות, הגפן וארבעת המינים המופיעים על הבולים מבטאים את הכמיהה לחידוש הפולחן הדתי ושיקום הריסותיה של האומה.