'יציאת אירופה תש"ז – אקסודוס 1947' נחשבת לאונית הדגל של מבצע ההעפלה בזכות סיפורה שהוא הדרמטי, המפורסם ורב התהודה ביותר בכל עלילות מפעל ההעפלה.

במבצע בריחה דרמטי ומורט עצבים ב-11 ביולי 1947 התחמקה האוניה מנמל סט שבצרפת כאשר על סיפונה 4,530 ניצולי שואה שהגיעו ממחנות עקורים בגרמניה ואוסטריה. האוניה, עם צוות של מתנדבים יהודים מאמריקה ומלווים ארץ-ישראליים מהפלי"ם והמוסד לעליה ב', עשתה את דרכה לארץ תוך מעקב צמוד ומסיבי של הצי הבריטי.

בעימות חריף עם הבריטים מול חופי הארץ ב-18 ביולי נהרגו שני מעפילים ואיש צוות מתנדב אמריקאי ונפצעו עשרות. באותה עת שהו בארץ חברי ועדת אונסקו"פ ושניים מהם הסכימו להגיע לנמל חיפה ולהתרשם ישירות מהמחזה של האוניה החבוטה והמעפילים הרצוצים המורדים ממנה. חלק מהמלווים ואנשי הצוות, וביניהם יוסי הראל מפקד המסע ו"אייק" אהרונוביץ הקפטיין, הסתתרו בסליק ע"ג האוניה ממנו חולצו לאחר זמן קצר. הם לא ידעו שמעפילי האוניה אינם עתידים להיות מגורשים למחנות המעצר בקפריסין כפי שהבריטים נהגו עד כה עם המעפילים שתפסו.

הבריטים שינו את מדיניות הגירוש שלהם והחליטו על החזרת המעפילים לארץ מוצא ההפלגה במקום לגרשם לקפריסין. בהתאם, המעפילים הועלו על שלש אוניות גירוש שהפליגו לצרפת. שם, מול נמל פורט-דה-בוק, התפתחה דרמה שהסעירה את דעת הקהל העולמית. המעפילים סירבו בתוקף לרדת מהאוניות (הצרפתים הסכימו לקלוט אותם אם ירדו מרצונם) והמשיכו לשהות עליהן בתנאים קשים ביותר של חום הקיץ, צפיפות, תברואה ומלחמה פסיכולוגית מצד הבריטים. אנשי פלי"ם והמוסד לעליה ב' במקום פעלו בשמירת קשר עם המעפילים, אספקתם במזון ותרופות ובעידודם להמשכת המאבק.

לאחר למעלה משלשה שבועות התייאשו הבריטים מהמצב, הפנו את אוניות הגירוש לאזור הכיבוש הבריטי של גרמניה, ושם עצרו את המעפילים בשני מחנות באזור המבורג. החזרת ניצולי שואה בכח לארץ המרצחים השלימה את התבוסה הבריטית המוחלטת בעיני דעת הקהל הבינלאומית. הניצחון במאבק על דעת הקהל העולמית סייע להצלחת המאבק המדיני שהוביל תוך חודשים ספורים להחלטה ההיסטורית של הכ"ט בנובמבר.

הבול הונפק ב- 1997 לציון מפעל ההעפלה. עיצוב: דוד בן הדור.

להלן תיאור מפורט של ציוני הדרך במסעה של האקסודוס ומעפיליה:

(1) מארה"ב לים התיכון: אונית שייט נהרות ואגמים בשם President Warfield נרכשת בארה"ב בנובמבר 1946. רוב הצוות מורכב ממתנדבים יהודים אמריקנים. מצטרף גם כומר/עיתונאי אוהד בשם ג'והן גראוול. לאחר שיפוץ והשגת דגל הונדורס יוצאת האוניה בסוף מרץ 1947 בדרכה לים התיכון. העיתונות בארה"ב "מגלה" את האוניה, מעטה החשאיות סביבה נשבר והמודיעין הבריטי עוקב אחרי תנועתה.

(2) נמל מרסיי: האוניה מגיעה לנמל ב-15 באפריל. הבריטים מפעילים לחץ על הצרפתים המתבטא בקשיים להשגת דלק. בשלב זה עדין לא ברור מי בדיוק יהיו מעפיליה ומה תהיה נקודת היציאה. האוניה מסוגלת לשאת אלפי מעפילים והמוסד לעליה ב' מחפש נמל מתאים לביצוע עבודות ההכנה באוניה לקליטתם. עקב הלחץ הבריטי אין אפשרות לבצע את העבודות בנמל צרפתי וההחלטה נופלת לבצען בנמל פורטו וונרה שבאיטליה, לשם מפליגה האוניה ב-23 באפריל.

(3) נמל פורטו וונרה (ליד לה-ספציה, איטליה): ב-23 לאפריל מגיעה האוניה לנמל ושוהה בו כ-7 שבועות במהלכן מתבצעות עבודות ההכנה: התקנת דרגשים, מטבח, מקלחות ושירותים וכו'. ההכנות כוללות גם אמצעים להגברת כושר התנגדות להשתלטות בכח על האוניה. הבריטים לוחצים על האיטלקים למנוע תדלוק האוניה ולא לאפשר עזיבתה עם מעפילים. הלחץ הבריטי מבהיר ל'מוסד' שאיטליה לא תוכל לשמש ארץ המוצא.


(4) אזור מרסיי: לאחר שהתקבל אישור ממשלת צרפת למעבר של פליטים מגרמניה לצרפת מועברים במהלך מאי ויוני כ-4,500 ניצולי שואה ומשוכנים במחנות מעבר באזור מרסיי. המהלך מבסס את התוכנית להעלאת המעפילים על אדמת צרפת, ובהתאם מחליט המוסד על מעבר האוניה, המיועדת עבור פליטים אלה, חזרה לצרפת.

(5) נמל פורט-דה-בוק, צרפת (מפגש ראשון): האוניה מגיעה לנמל ב-13 ביוני ושוהה בו קרוב לחודש. עבודות ההכנה נמשכות בקדחתנות. הלחץ הבריטי על ממשלת צרפת גובר ואיתו החשש שהצרפתים יכנעו ולא יאפשרו את יציאת האוניה. ב-9 ביולי בערב חומקת האוניה מהנמל ומגיעה תוך זמן קצר לנמל סט - המקום שנקבע להעלאת המעפילים.

(6) הדרמה בנמל סט, צרפת: האוניה מגיעה לנמל ב-9 ביולי בלילה ומיד מתחיל מבצע העלאת המעפילים. בלילה שבין ה-9 ל-10 ביולי מובילות כ-170 משאיות 4530 מעפילים מהמחנות לאוניה. העלאת המעפילים, המצויידים בויזות אישיות מזויפות לקולומביה, מסתיימת בסביבות הצהריים.

במקביל מגיע בווין – שר החוץ הבריטי – לפאריס, הלחץ שלו על הצרפתים מגיע לשיאו ומתברר שלא רק שלא ינתן אישור להפלגה אלא שתבוא דרישה להורדת המעפילים. התאריך 10 ביולי ושאול אביגור מורה על יציאה מידית ללא אישור לפני שהאפשרות תחסם פיזית. להלן דיווחו של יוסי הראל מה-11 ביולי בבוקר על ההתחמקות מהנמל: "הבוקר בשעה שש הצלחנו לחמוק מהנמל... צריך היה נוט להגיע לכלי ב-2 בבוקר... חיכינו עד 3:30 והנוט לא בא. החלטנו לנסות בעצמנו. כשהחילונו להניע את המדחף נתברר שגוף זר – כנראה כבל – נאחז בו. אחרי ניסיונות שנמשכו כשעה ניתק הכבל... בסיבוב של פתח הנמל עלינו על שרטון. שעה וחצי נאבקנו עם השרטון ולבסוף תוך מאמצים נואשים הצליח רב החובל ['אייק'] לרדת מהשרטון ולצאת לים הפתוח."

(7) בלב ים: משחתת בריטית מלווה את האוניה מרגע צאתה מנמל סט. מצטרפות אליה בהמשך הסיירת 'אג'אקס' ומספר משחתות נוספות, והליווי המסיבי הצמוד נמשך עד ההגעה לחופי הארץ.

בים התיכון עוד לא נראה מן הסתם מחזה שכזה: שייטת קרב אימתנית מלווה אוניה עמוסת פליטים ומוזרת-צורה – צרה וגבוהה במיוחד, עם שלשה סיפונים ומפלסי עץ, וארובה עצומה בודדת מזדקרת במרכזה.

(8) בלב ים: החיים באוניה מתנהלים כסדרם. תשומת לב רבה ניתנת לגיבוש תכנית ההתנגדות לבריטים. סיבוך לידה ב-15 ביולי גורם למות היולדת פולה אברמוביץ ז"ל והיא נקברת בלב ים; התינוק מחזיק מעמד. תינוק שני נולד אף הוא.

מעובדת תוכנית לפריצת הסגר לפיה האוניה תשוט מדרום לצפון החל מאזור עזה במרחק של כ-10 מיילים מהחוף (הרבה מעבר לתחום המים הטריטוריאליים של 3 מיילים מהחוף) ואז "תשבור" בפתאומיות לעבר חוף תל אביב תוך הגברת מהירות משמעותית וניצול השוקע הנמוך שלה יחסית לשוקע של המשחתות. הנחת היסוד, שהתבררה בדיעבד כמוטעית, היא שהבריטים לא יסתכנו בפיראטיות ימית ע"י תקיפת האוניה במים בינלאומיים.

(9) מצפון לחוף המצרי: האוניה "מגרדת" את החוף המצרי במסעה מזרחה. באזור תנועה רבה של אוניות סביב תעלת סואץ ויש רצון שהאוניה תראה בדרכה ע"י כמה שיותר אוניות אחרות. המסלול משתלב בתוכנית להגיע לאזור חוף עזה על מנת להתחיל משם את המסע צפונה לאורך חופי הארץ.

(10) צפונית לחוף סיני: ה-17 ביולי 1947. שם האוניה מוסב ל'יציאת אירופה תש"ז – אקסודוס 1947'. ה'גידעוני' (האחראי על קשר הרדיו באוניה מטעם ההגנה) עזריאל ענב מארגן את שידור היסטורי מהאוניה הישר לישוב היהודי – שידור של כ-20 דקות המהדהד בכל רחבי הארץ. הכומר ג'והן גרוואל מוסיף באנגלית קריאה לאונסקו"פ – ועדת האו"מ לשאלת ארץ ישראל השוהה באותה עת בארץ – להגיע לאוניה ולקבל עדות חיה מהפליטים.

(11) קרב ההשתלטות (כ-20 מיילים מערבה מחוף עזה): ב-18 ביולי בשעה 02:00 פותחים הבריטים בהתקפה פתאומית על האוניה על מנת להשתלט עליה. מתפתח קרב מר שנמשך כארבע שעות ובמהלכו נהרגים שלשה - ביל ברנשטיין ז"ל קצין צוות יהודי אמריקאי ושני מעפילים, מרדכי בוימשטיין וצבי יעקובוביץ ז"ל - ונפצעים למעלה ממאתיים מעפילים. גם לבריטים מספר הרוגים.

לנוכח סכנת מוות למספר פצועים מחליט יוסי הראל על הפסקת המאבק. הבריטים מביאים רופא ומנות פלסמה, והאוניה, שבסיום המאבק כבר נמצאת מול חוף ויתקין, ממשיכה תחת שליטה בריטית במסעה צפונה לעבר נמל חיפה.

(12) נמל חיפה: האוניה נכנסת לנמל ב-18 ביולי בשעות אחה"צ המוקדמות. חברים מועדת אונסקו"פ שהגיעו לנמל מתרשמים עמוקות מהמחזה של האוניה החבוטה, הורדת המעפילים הרצוצים והפצועים והעלאתם המידית לשלש אוניות גירוש. למחרת מפליגות האוניות ומתברר למעפילים שהיעד איננו קפריסין אלא נמל המוצא בצרפת, זאת בהתאם למדיניות חדשה שאימץ בווין, שר החוץ הבריטי, בשם Refoulment לפיה יוחזרו
המעפילים לארץ המוצא.

חלק מהמלווים ואנשי הצוות, כולל "אייק" ויוסי הראל, מסתתרים בסליקים באוניה ומצליחים להימלט מהגירוש. עם המעפילים נשארים המלווים מיכה פרי, "מירי" (צבי כצנלסון), סימה שמוקלר ואנשי צוות יהודיים שבחרו בכך. תוכניתם להגיע לקפריסין ומשם להמלט בדרכים הידועות משתבשת לחלוטין.

(13) נמל פורט-דה-בוק (מפגש שני): אוניות הגירוש – בתי כלא צפים – מגיעות לקרבת הנמל ב-29 ליולי. הבריטים מנסים לשכנע את המעפילים לרדת מהאוניות בשיטת המקל והגזר: מצד אחד הבטחת חופש שהייה ועבודה בצרפת שאותו השיגו מממשלת צרפת, ומאידך הרעת תנאי המעצר ע"ג האוניות שבהן "מתבשלים" המעפילים בחום הכבד של אוגוסט. רוב רובם של המעפילים נחושים בדעתם שלא לרדת, תחת הסיסמא "או ארץ ישראל או מוות על האוניה". הצרפתים מצדם מסרבים להורדת המעפילים בכח. הפרשה זוכה לסיקור תקשורתי נרחב, ולהזדהות בינלאומית אדירה עם המעפילים ומטרת מאבקם.

המוסד לעליה ב' מקים במקום חפ"ק בראשותו של וניה הדרי – איש ימינו של שאול אביגור, ראש המוסד. החפ"ק – באמצעות אנשי השטח של המוסד באזור ובראשם "רודי" (שמריהו צמרת) ואנשי פלי"ם ובראשם ניסן לויתן – מקיים קשר עם המעפילים, מעודד אותם ומסייע להם במזון ובתרופות. שלשה אנשי ה'מוסד' מוחדרים לאוניות ומצטרפים למעפילים. יותר מאשר מונהגים מבחוץ, המעפילים מפתחים הנהגה פנימית חזקה בראשותו של המעפיל הכריזמתי מרדכי רוזנמן. הם מכריזים ב-18 לאוגוסט על שביתת רעב ליום אחד כאות אזהרה ומאיימים בשביתות רעב נוספות. הבריטים נואשים ואוניות הגירוש מפליגות ב-22 לאוגוסט לכיוון אזור המבורג, גרמניה, הנתון עדין תחת משטר בריטי.

(14) אזור המבורג, גרמניה: ב-9 לספטמבר מגיעות אוניות הגירוש לאזור, המעפילים מורדים מהן בכח, ונשלחים למחנות המעצר פופנדורף ואמסטאו. הבריטים סופגים מכה קשה נוספת של סיקור תקשורתי עוין וזעם בינלאומי. לאחר מספר חודשים מועברים המעפילים לשני מחנות פליטים אחרים. בתוך פחות מחצי שנה לאחר הגעתם שנית לגרמניה הובאו רוב מעפילי אקסודוס לארץ בדרכים שונות. אחרוני המעפילים הגיעו ארצה רק אחרי קום המדינה.