אנצו סרני (Enzo Sereni) היה סופר, פעיל ציוני ובין צנחני היישוב – קבוצת הצנחנים היהודים שצנחו באירופה במלחמת העולם השנייה. אנצו סרני נולד ברומא ב- 1905, נצר למשפחה יהודית עתיקה מיוחסת באיטליה. אביו היה מרצה באוניברסיטה ורופא בחצר המלך ואחי אביו היה יו"ר ארגון הקהילות היהודיות באיטליה. גם במשפחת אימו (פונטקורבו) היו אישים מפורסמים. הגם שהיה מושרש בחברה האיטלקית ובתרבות איטליה, היה ב- 1922 למזכיר החוג הציוני ברומא ולרוח החיה בו. לאחר שסיים את חוק לימודיו באוניברסיטה (פילוסופיה) ונשא את עדה לאישה, עלה איתה בראשית 1927.

בארץ עבד כפועל בפרדס ברחובות והצטרף לפלוגה של הקיבוץ המאוחד, שיסדה את גבעת ברנר. בקיבוצו זה מילא תפקידים רבים וב- 1932 נשלח לגרמניה ופעל לחיזוק תנועות הנוער הציוני. לאחר עליית היטלר לשלטון חזר לגרמניה והיה פעיל בארגון התנועה החלוצית הגדולה, בראשית ארגונה של עלית הנוער ובהעברה (בחוקית והבלתי חוקית) של ההון היהודי. שליחותו השניה הייתה לארצות הברית ב- 1936.

בארץ היה פעיל במאבק למען איחוד התנועה הקיבוצית. במשך כל השנים חתר להבנה עם הערבים, קשר קשרים עם הכפרים השכנים לגבעת ברנר ובכלל דגל באי-אלימות. אולם, מוראות מלחמת העולם השניה השפיעו עליו מאוד והוא התגייס לצבא הבריטי. מטעם המודיעין הצבאי הבריטי בקהיר הוטל עליו תפקיד מרכזי בתעמולה האנטי פאשיסטית באמצעות הרדיו, בעיתונות ובפעולה ישירה בין השבויים האיטלקים. ביוזמת שרות המודיעין עצמו, שלא הסכים עם דרך עבודתו, נעצר על-ידי המשטרה המצרית, שבת רעב, שוחרר אחרי 11 יום וחזר לארץ.

ב- 1942 יצא לשליחות לעיראק וארגן את תנועת החלוץ הבלתי-חוקית . בשובו לארץ היה בין ראשי המוסד לעליה ב' שארגן את העלייה הבלתי-חוקית גם בימי המלחמה וחיפש כל העת דרכים לקשר עם יהודי אירופה, הנתונים תחת שלטון הנאצים. ב- 1943 הצטרף לחיילי הבריגדה היהודית הכובשים את דרום איטליה.

סרני היה בין מארגני הצניחה לאירופה הכבושה ועמד על כך שהוא עצמו, למרות גילו (39), יהיה בין הצונחים. הוא הוצנח באיטליה ב- 15 במאי 1944. בגלל טעות הוצנח מעל הקווים הגרמניים, נתפס ולבסוף הוצא להורג בדכאו ב- 18 בנובמבר 1944.

אנצו סרני היה איש רוח, למדן גדול, בקי בשפות רבות, מעמיק ומקורי בחשיבתו. יחד עם זאת היה איש מעשה רב פעלים, בעל יוזמה, העזה, תושייה וקסם אישי רב, בעזרתו קירב וכבש אנשים רבים. מבחר דבריו כונסו בספר "האביב הקדוש" ואחרי מותו פורסם ספרו "מקורות הפאשיזם האיטלקי".

עדה סרני, אשתו של אנצו, הייתה מבכירי המוסד לעלייה ב' אחרי מלה"ע ועמדה בראש השלוחה של הארגון באיטליה.

מבוסס על דברים שכתב מלכיאל סבלדי.

הבול לזכרו של אנצו סרני הונפק ב-1988, עיצוב: צבי נרקיס.