אנדרטת חטיבת פלמ"ח "הנגב" היא אנדרטה מונומנטלית על ראש גבעת באר-שבע הנשקפת מצפון אל העיר באר-שבע. האנדרטה מורכבת ממבנים ועצמים שונים. היא נראית מרחוק כאחד מיישובי הנגב הנצור – ישוב מצומצם וצפוף הבולט בנוף המדבר.

מתכנן ומעצב האנדרטה, האדריכל והפסל דני קרוון, ביקש לא רק להקים גלעד לנופלים אלא לתאר את סיפור חטיבת "הנגב" ויישובי הנגב הנצור ולהנציח את פעלם. לפיכך אפשר למצוא פה מבנה דמוי מגדל מים נקוב פגזים (המשמש גם לתצפית) מבנה המזכיר אהל פלמ"ח, מבנה דמוי משלט חרוץ בחפירות קשר, בונקר, קו-מים, עצי שטים ("צאלים") ומבנה דמוי נחש מרוצץ ומבותר המסמל את הצבא הפולש המובס.

היוצר ביקש להקים אנדרטה שלא תהיה סתם פסל אלא "אירוע בשטח" שישתף את המבקרים בו. ואכן האנדרטה מורכבת מפורמות פיסוליות שאפשר לטפס עליהן ולנוע בתוכן. והמבקרים אינם עומדים בצד ומתבוננים אלא מטיילים בתוך האנדרטה, עולים ויורדים, ומבררים מה נמצא בכל חלק מחלקיה.

מבני האנדרטה יצוקים בטון גלוי וגס ומשתלבים היטב בנוף הסביבה. בכתליהם של המבנים מוטבעים פרקים מיומן המערכה כפי שנכתבו במטה-החטיבה בעיצומם של הקרבות; ודברי שירה ופרוזה שחוברו במיוחד בשביל האנדרטה בידי חיים גורי ונתן שחם. במרכז האנדרטה – כיפת הזיכרון בה חקוקים שמות חללי חטיבת "הנגב". בה נמצא בזיך להדלקת נר תמיד. בכותל המזרחי נחרת הפסוק: "עובר אורח! אתה בא בשערי מקדש מעט של אבותינו לארץ הנגב".

חטיבת "הנגב" הוקמה באפריל 1948 וכמפקדה מונה נחום שריג. הבעיה הקשה שעמדה בפני החטיבה הייתה אבטחת הדרך לצפון הארץ. בנוסף לכך היה צורך לשמור על צינור המים לנגב. בתחילה התרכזה החטיבה בהגנה על יישובי הדרום ובמלחמה באויב הערבי המקומי. בשיתוף עם חטיבת "גבעתי" התחיל ב- 10 במאי מבצע "ברק" לטיהור הדרום, מרחובות עד באר-טוביה. המבצע נפסק כש"גבעתי" הוזעקה לירושלים. חטיבת "הנגב" פתחה בטיהור אזור נגבה וכבוש הכפרים שישבו הדרך דרומה (ברייר , חוליקאת וכאוכבה) לאחר כיבושם נפרצה הדרך.

ב- 15 במאי 1948 החלה הפלישה המצרית, כשמגמתה – תל-אביב. המצרים תקפו את כפר דרום ונירים ונהדפו. הכוח שלהם תפס את הציר ניצנה-עסלוג'-באר-שבע והגיע לבית-לחם דרך הר חברון. באותה עת זכתה החטיבה לתגבורת חשובה: צורף אליה גדוד חדש, ושתי פלוגות ג'יפים, שחלק מלוחמיו השתייך לקורס מכי"ם של הגדנ"ע . בהמשך צורפו ליחידת הפשיטה הממונעת טובי לוחמי החטיבה ("חיות הנגב") וכן זחל"מים ומשוריינים ונוצר גדוד הפשיטה הממוכן – הלא הוא גדוד 9 של הפלמ"ח. בינתיים הגיעו המצרים עד לדרום אשדוד, לגשר שנקרא לאחר מכן "גשר עד הלום" לאחר שכבשו את יד-מרדכי ומג'דל וכאן נבלמו. הניסיון לכבוש את משטרת עיראק סואידן לפני ההפוגה הראשונה נכשל, אולם ביר עסלוג' נכבשה והכוח המצרי נותק. המצרים מצאו דרך עוקפת לביר עסלוג' וכבשו את אזור צומת גבעתי ובכך ניתקו את הנגב.

בעשרת הימים שבין ההפוגה הראשונה לשניה בוצע מבצע אנ-פאר (אנטי פרוק) בו השתתפה גם חטיבת "גבעתי". לפני תחילתו כבשו המצרים את מוצבי חוליקאת וכאוכבה והכניעו את כפר דרום אחרי מצור ממושך. כשלון ההתקפה המצרית על בארות יצחק מהווה נקודת מפנה חשובה בקרבות "עשרת הימים". מכאן ואילך נטלו כוחותינו את היוזמה, אולם מבצע "מוות לפולש" שנועד לפרוץ את הדרך לנגב נכשל ובהיכנס ההפוגה השניה לתוקפה היה הנגב עדיין מנותק.

ב- 6 באוגוסט הוקמה חזית הדרום ששימשה מפקדת גג לחטיבת "הנגב" ולחטיבת "גבעתי". בראשה עמד יגאל אלון, וקצין המבצעים היה יצחק רבין. במבצע "ברק" הועברה לנגב אספקה וחטיבת "הנגב" התשושה עלתה צפונה. את מקומה תפסה חטיבת "יפתח". לקראת מבצע "יואב" ירדה החטיבה דרומה. ב- 16 באוקטובר תקף גדוד 9 דרכי אספקה מצריות. ההתקפה על עיראק אל-מנשייה נכשלה והמאמץ עבר לכיבוש הפנימי לנגב, שנפרץ לאחר כיבוש חוליקאת. ב- 21 באוקטובר נכבשה באר-שבע.

ב- 25-23 באוקטובר חודש הקשר עם סדום ("מבצע לוט"). ב- 22 בדצמבר 1948 החל מבצע "חורב" במהלכו נכבש הציר עסלוג'-ניצנה-עגילה. הכוח נעצר 10 ק"מ מאל-עריש ונסוג בעקבות לחץ מדיני.

אילת נכבשה מידי צבא ירדן ב- 10 במרס 1949 ע"י חטיבות "הנגב" ו"גולני" במסגרת מבצע "עובדה", אחרון מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות. "דגל הדיו" הונף ליד חוף אילת ע"י כוח החלוץ של חטיבת "הנגב". הלוחמים, שגילו כי אין בידם דגל, אלתרו במהירות דגל מסדין וציירו עליו בדיו. עם הגיעו של כוח החלוץ של "גולני", שעתיים לאחר מכן, שלחו שני מפקדי החטיבות, נחום שריג ונחום גולן, את המברק הבא אל מפקד החזית, יגאל אלון: העבירו לממשלת ישראל: ליום ההגנה, י"א באדר מגישות חטיבת הנגב פלמ"ח וחטיבת גולני את מפרץ אילת למדינת ישראל. אילת (אום רשרש) ט' האדר תש"ט, 10.3.1949, שעה 16.00".

הבול הונפק ב-1986 לרגל יום הזכרון, עיצוב: רפי דייגי.