א/ק 'שלום' הייתה אוניית נוסעים מפוארת של חברת 'צים' שהושקה בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת. האונייה נבנתה במתכונת אוניות הפאר הגדולות בעולם, להפלגה בקו ישראל-אירופה-ארה"ב, בנסיעות רגילות ובהפלגות נופש. היא פעלה בשרות 'צים' בין השנים 1964 ל-1967.

מהר מאד הסתבר ש'שלום', בנוסף להיותה אונייה לבנה גדולה, היא גם "פיל לבן" גדול ודוגמא מובהקת לקיטוב שמתגלה לא אחת בין חזון למציאות.

החזון וההתחלה
-------------------
בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת, החזון של 'צים' – אז עדיין חברה ממשלתית – היה לפתוח תקופה חדשה בשייט הימי המפואר, עם קו נוסעים טרנסאטלנטי שיביא למדינה תיירים בעלי ממון מאירופה ואמריקה. החברה, שהייתה אז בבעלות ממשלתית, החזיקה כבר חמש אוניות קטנות שהפליגו לאורך חופי ישראל ולנמלי אירופה. מגבשי החזון התעלמו מנתון מדאיג מבחינתם – השייט הטרנסאטלנטי כבר החל אז בתהליך די מהיר של דעיכה (ב-1959, לראשונה בהיסטוריה, יותר אנשים חצו את האטלנטי בטיסה מאשר בשייט).

להגשמת החזון נדרשה אונייה בסדר גודל אחר, והמודל שנבחר היה של אוניית הנוסעים המפוארת והענקית 'פראנס' – 'שלום' הייתה העתק מוקטן שלה. עם אונייה שכזאת ענף השייט אמור היה לשמש חלון ראווה של הספנות הישראלית ומקור לגאווה לאומית.

אופן בחירת השם לאונייה מעיד על החשיבות שהעניק הציבור הישראלי לחזון. הוקמה ועדה מיוחדת שתבחר שם לאונייה, בראשות נשיא המדינה יצחק בן צבי. הוועדה בחרה בשם שהציע המשורר אברהם שלונסקי – 'שלום', שם שנועד לייצג את פניה היפות והנאורות של ישראל ברחבי העולם. השקתה של 'שלום' לוותה בהשתתפותם של אנשי ציבור וחברי כנסת ושלישיית גשר הירקון שרה את השיר "שלום על הגלים" שחיבר חיים חפר והלחינה נעמי שמר במיוחד לאירוע החגיגי.

עוד מעידה על חשיבות החזון הנפקת הבול לכבוד האונייה ב-1963, מלווה בתאור הבא מאת השרות הבולאי : "א.ק. 'שלום' – האנייה הטרנסאטלנטית החדישה בת 24,500 טון נבנתה במספנות בעיר סט-נאזאר אשר בצרפת ומשמשת כאוניית הדגל של צי הסוחר הישראלי. א.ק. 'שלום' הנה אוניית-פאר שבכוחה להסיע 1100 נוסעים בנוסף על 450 אנשי הצוות. האונייה תפליג בקו ישראל-אירופה-ארה"ב בנסיעות רגילות ובהפלגות נופש ומרגוע. בא.ק. 'שלום' 10 סיפונים אשר מכילים תאי מגורים המצטיינים במירב ההידור והנוחיות, אולמי בידור וחדרי אוכל מפוארים, ספרייה, תיאטרון, בית כנסת, טיילת לכל תנאי מזג אוויר, בריכות שחיה, מגרשי ספורט, אולם משחקים לילדים, גינת חורף ועוד. דברי נוי וציורים בעלי רמה גבוהה מיצירותיהם של אומנים ישראליים ובין-לאומיים נודעים מקשטים את האונייה."

פנים האונייה עוצב בעיצוב מודרני והתמלא בעבודות אמנות: רהיטים, ציורים, עבודות זכוכית וטפטים מעשי ידיהם של טובי המעצבים והאמנים המודרניים בעולם בשילוב עם אמנים ישראלים ידועים כדוגמאת דני קרוון ויעקב אגם. העיצוב אמור היה להפוך את האונייה ל"מוזיאון צף של אמנות". דורה גד, מצוות אדריכלי הפרויקט, הסבירה כי "לעיצוב טוב אין גבולות כספיים כאן. הוא ניכר לעין בתאי מחלקת התיירים ובאולמות הציבוריים, ממש כמו במחלקה הראשונה".

אין פלא שעלות האונייה, שמומנה ברובה ע"י הממשלה ומקצתה ע"י 'צים', הלכה ותפחה ככל שהתקדמה הבנייה. בסופו של דבר הגיעה העלות ל-20 מיליון דולר – סכום עתק למשק הישראלי, נכון לראשית שנות ה-60, שיצא רק שנים אחדות קודם לכן מתקופת הצנע וכבר החלו לבצבץ בו הסימנים ראשונים של המיתון הכלכלי (מזכיר "מפעל ציוני" אחר, בן זמננו, המבזבז את כספי הציבור?).

המציאות והסוף
------------------
'שלום' הספיקה לפעול שלוש וחצי שנים בלבד לפני ש'צים' מכרה אותה בהפסד ניכר, עקב אי-כדאיות כלכלית. בין לבין היא עוררה עניין ציבורי רב, הייתה מעורבת בתאונה ימית, ועמדה במרכזן של שערוריות פוליטיות בישראל.

ב-1964, עם בואה של האונייה, התחוללה השערוריה הפוליטית הראשונה סביבה על רקע שני מטבחים שנבנו בה – אחד כשר, והשני לא כשר.‏ לאחר שהמפלגות הדתיות מחו על כך שאונייה "לאומית" תציע אוכל לא כשר ואיימו בפרישה מהממשלה,‏ נסגר המטבח הלא כשר (הוא נפתח לאחר כשנה לאחר שהאונייה עברה לפעול בין נמלים זרים, ראה להלן).

כבר בשנה הראשונה להפעלתה התברר ש'צים' לא מצליחה למלא את סיפוני 'שלום' ותפעולה של האונייה לא כלכלי. בשלב זה החליטה החברה להעביר את האונייה לשוט בקו פנימי בין ניו יורק לאיים הקריביים. לרוע המזל האונייה הייתה מעורבת בתאונה ימית חמורה, מלווה באובדן חיי אדם, כבר בהפלגת הבכורה שלה בקו זה. היא התנגשה במיכלית נורבגית וחתכה אותה לשניים. 19 ממלחי המיכלית מצאו את מותם ו'שלום' ניזוקה קשה. ועדת חקירה מצאה את שני הצדדים אשמים והפרשה עלתה ל'צים' ביוקר רב, הן בכסף והן באובדן מוניטין.

לא תרמו לתדמיתה של 'שלום' שמועות שנפוצו על בזבוזים שערורייתיים כדוגמת "במקום לרחוץ את כלי הכסף משליכים אותם לים". לכישלון המתמשך של הפעלת האונייה הצטרפו סממני התקופה: ענף התעופה העולמית צבר תאוצה, מחירי כרטיסי הטיסה צנחו וגדלו מספר קווי הטיסה בין המדינות בעולם, דבר שגרם לירידה כללית בענף אוניות הנוסעים. ל'צים' לא נותרה ברירה אלא להקפיא את פעילות האונייה ולהחזירה לחיפה.

האונייה נמכרה ב-1967 לחברה גרמנית – מכירה שעוררה בזמנו שערוריה פוליטית נוספת מצד חוגי ימין בחברה הישראלית, שהעברת הנכס הלאומי דווקא לגרמנים עוררה בהם זעם ומחאה.

לאחר מכירתה עברה גלגולים בין חברות ספנות שונות ברחבי העולם, באחרון שבהם הפכה למלון צף בפנמה. ב-2001 נמכרה לגריטה. היא נגררה דרך האוקיינוס האטלנטי בדרכה להודו לשם פירוק, אך באזור כף התקווה הטובה, ב-25 ביולי 2001 , היא טבעה עקב חדירת מים שמקורה בתחזוקה לקויה של שנים ללא הספנה.

הבול הונפק ב-1963, עיצוב: צילה מנוסי וח. אורנן.


השיר "שלום על הגלים"
כתבה: נעמי שמר, לכבוד 'שלום':
--------------------------------------
מול כוכבי הזהב וצלצול הכבלים
הספינה מחליקה כחלום.
האוקיינוס רחב, השמים גדולים,
ננפנף מטפחות לשלום.

לא אכפת לי לשוט כך שנתיים,
מול שקיעות של כחול ואדום.
ספינתי המולכת על מים,
קו האופק נושא לך שלום.

שלום על הדגלים,
שלום על הגלים,
שלום על שובל הקצף.
בפי הספנים,
בכל הסיפונים,
לפי הקצב - "שלום, שלום!"

כן, החוף הוא רחוק, החיים הם קלים
ואני מאוהב בך היום.
מארבע הרוחות ומכל הנמלים,
לו תשובי אלי בשלום.

לא אכפת לי לשוט כך שנתיים
ואת ריח המלח לנשום.
השחפים החולפים בשמיים
לי יגידו בדרך שלום.

שלום על הדגלים...